ושוב יושבת ובוכה
ועוד דמעה אחת מוחה
וחושבת על נטלי מהבסיס
שאמרה שחייה הם פשוט דבר מכעיס
שעצוב ומגעיל והכל לא טוב
החבר בחו"ל, ופה יש קנס, ושם יש חוב
וכל מה שארצה הוא הצרות של נטלי
שנראות כה קטנות לעומת צרותיי שלי
ולזה, החמוד, שרציתי מאוד
יש חברה, קטנה וחמודה בצבע ורוד
ולזו שבוכה על חיה הטובים,
שלפחות יש בהם הורים אוהבים,
וכולם מסתובבים עם חיוך מחוצף,
בעיקר כי הוא כ"כ מזויף,
ואצלי כבר קשה, והכל כבר כואב
ואני עייפה וגופי רק דואב
ורוצה לישון, ורוצה להיעלם
למקום שבו ארגיש כמו בנאדם שלם
אבל אז מתעוררת והבעיות עדיין קיימות,
וממשיכה להלחם באותן המלחמות
ולפעמים יודעת שאין לי כל מטרה,
הכל כ"כ קשה, כ"כ נורא...
מתי יפסיק להיות כבר רע? |
