נשימות קטועות, פעימות מואצות
אחדות...
וכאשר היא תעזוב
את העולם,
תשרוץ דממה, והם יבכו,
על כך שהיא עזבה אותם...
על כך שהיא לא כאן
ואת החיוך שלה
לא יזכו עוד לראות,
ואת הניצוץ בעיניה...
לא ישמעו עוד את קולה,
את סיפורה
אשר סיפרה למעטים כל כך,
לא תהיה אותה דממה
כאילו שיכלה לקרוא את מחשבותיהם
זאת, זאת דממה
אחרת, קרה...
עם ריקנות, מורגשת
אותה חמימות,
חסרה...

ועורה הקר, החיוור
ייחרט בזיכרונם...
כאשר ינסו לטשטש את
אותו זיכרון
את המוות
במילים...
ויספרו עליה,
ימחקו את כל הפגמים,
ויגידו כמה שתחסר פה
וישקרו,
על אהבתם אליה...