את מרגישה כמו בובה של החיים,
עושה תמיד מה שאומרים
ולא מעיזה להוציא את הרגשות שלך,
שלא יוכלו לפגוע בך

את כמו הר געש,
עוד מעט תתפרצי ואז שוב תכבי
וגם ליבך יכבה, יתקשה כמו בזלת,
שכל תקווה זוללת, את שוב צוללת,
אל תוך החשכה

אבל את ממשיכה, את צפה,
לפעמים את כמעט עפה
ואז באה המכה ומורידה אותך לאדמה
והאדמה קשה, יבשה, אך את גופך את שוב מרגישה

ומהשפל את קמה ועולה,
כמו עוף החול, שבה לתחייה,
את כל העולם את פתאום רואה,
אל עצמך שוב מגיעה,
ואולי סוף סוף תתבגרי ותפרצי,
תעשי כל מה שתרצי

פזמון:
כמו חור שחור,
את לא רוצה לבחור, להפתח, להסגר,
מה מסוכן יותר?
את צריכה שוב את האש,
זו שתאיר את נפשך,
שכבר שכחת שנמצאת שם, שכבר קברת בקרקעית הים.