המקור הרוסי של בולאט אוקוג'ווה
http://www.fro196.narod.ru/library/okujava/29.htm


תכנן פעם מלך מסע נגד ארץ שכנה,
מלכה עבורו שק צנימים אל הדרך הכינה.
אדרת בלואה בשקידה היא שיפצה והתקינה,
וטבק מתוך חפיסה חדשה לו נתנה.

ואז את ידיה הניחה לו על החזה,
אמרה מלטפת אותו במבע הדוניסטי:
כנס בהם טוב, כדי שלא תיחשב פציפיסטי,
וקח מהם, גם כן, הרבה סופגניות. זה מרזה.

המלך רואה - חייליו כבר עומדים בחצר,
שמחים חמישה, עצובים חמישה ורס"ר עוד.
המלך הכריז: "לא שמים על תקשורת וסער!
נכבוש! ונחזור אז!  ו... זהו, פחות או יותר."

הנה הטקסים ודברי הפרידה נגמרו.
בדרך המלך עשה חילופי תפקידים קצת.
את העליזים הוא מינה אז לתחזוקנים, קצת.
את העצובים הוא השאיר טוראים - יסתדרו.

בסוף, מה חשבתם, הגיעו ימי ניצחונות.
אותה חמישיית עצובים נהרגה בשדה היא,
רס"ר הרופף במוסר התחתן עם בת שבי,
אבל סופגניות הם תפסו שתים-עשרה תבניות.

נגנו תזמורות, הישמע קול רינה וגילה,
ואל ניתפס, חברים, אף לרגע של צער.
כי למה צריך חיילים עצובים?  אין שום טעם.
ואגב, תמיד אין מספיק סופגניות לכולם.