שם בארץ רחוקה,
עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת
כולן נאנסות, כולן עוברות זוועות
מאבדות כבר טעם לחיות
בגלל אותם חיות
אין כבר ערך לחיי אדם
כולן נהיו סתם
ורק הכאב נשאר בלבן
רוצות הן לברוח מכאן
אי אפשר לברוח או להסתתר
אפילו הטוב ברח לו לעולם אחר
לא מסוגלות לשמוח
אפילו לא לשכוח
מה שקרה פשוט לא מרפה
לא מצליחות לפתוח ת'פה
לדבר, לשתף, לספר
לא נשארה עוד תמימות יותר
והנפש, היא מזמן יצאה לחופשה
נשברה, הבינה שהמצב הזה לא בשבילה


ושם בארץ רחוקה
עוד עם עובר שואה
ואני?! אני ממשיך לי בשגרה
כאילו כלום לא קרה...