היה היה, לפני שנים לא רבות, בעיירה נידחת אשר במדינה
נידחת...

טוב, טוב, תפסיק להיות דרמטי, אני יכול לספר לבד.
ראיתי מודעה: "הרצאה של אחמדינגאד הערב בשמונה", זו לשון
ההודעה. הרצאה של הרב אחמדינגאד במתנ"ס הקהילתי שלנו בקריית
חיים.
מה, אני לא אלך? תלך, תלך.
אז הלכתי, ויתרתי על יום עבודה, לבשתי את בגדיי והלכתי.
כאלפיים חרדים ישבו צפופים צפופים וקשובים. כבוד הרב עלה לבמה,
לא לפני שחרדי אחר הציג אותו...

תספר על הצמיד, על הצמיד האדום...

טוב רגע, חכה, אני כבר מגיע לשם, בכל אופן כבוד הרב הרביץ בנו
תורה, על היותנו יחידי סגולה, עבודת האל וקדושתו, אחד מאנשיו
של כבוד הרב עבר בין המושבים וחילק לנו צמידים אדומים. ברכה הם
יתנו לנו אמר...

ואיך ששמת אותו על היד הרגשת מבורך לא?

כן כן, כך הרגשתי, מדהים. אלוהים שומר עליי, וזה רק תמורת עשרה
שקלים, יש לי הגנה אלוהית. אחמדינגאד בירך את כולנו וסיפר איך
אלוהים רוצה שנשמור את השבת. אני מסכים איתו אבל את כל הכסף
שלי אני עושה ביום שבת, זה היום הכי חזק בעבודה.
אח, אחמדינגאד, כבוד הרב אחמדינגאד, איש הקשר שלי אל האל, איפה
הייתי אם היית מדריך אותי?

אבל באיזה שהוא שלב קראתם מספרים, לא?

נכון, נכון. הם קראו וקראו, וברכו וקראו, "עבדו את האל" הם
קראו, הגדול מכולם. ולפתע, הגיח לבמה נכה, על כסא גלגלים,
משותק ברגליים, גורר את עצמו בבכי מר לקדמת הבמה, כבוד הרב
נעמד על רגליו וצעק ללא קול לאל שיושיע את הנכה, והאל אשר תמיד
מקשיב על ליבו של כבוד הרב אחמדינגאד הושיע אותו.
הנכה נעמד על רגליו לקול תשואות הקהל, ניגב את הדמעות, החליק
לכבוד הרב שטר של חמישים שקלים וחיוך מודחק וירד מהבמה. אחר
כך, במשך כשלוש שעות, קיבל כבוד הרב אנשים לבמה ובירך אותם, רק
תמורת חמישים שקלים.
במשך כל אותו שבוע השתכשך בראשי רעיון איסור העבודה ביום
הקודש, אך לא יכולתי לוותר על עבודתי, צריך לשלם שכר דירה. הנה
השיר שלי, זה הסימן שלי לצאת לבמה, לרקוד בחושניות ולפשוט
בגדיי לקול תשואותיהן של נשים מתברגנות וחרמניות. לפעמיים
מישהי עולה לבמה ואני נאלץ לרקוד איתה ולהטריף אותה ואז להחזיר
אותה באיטיות לארון הקבורה שלה, לחיים השגרתיים והמשעממים,
לבעל העייף והמותש שלה. גם אני מוכר אושר זמני, רק תמורת
חמישים שקלים, אך את מי אני רואה ממולי בקהל?

את מי? את מי? תספר כבר...

אז הנה אני מספר: את כבוד הרב אחמדינגאד, על ברכיו יושב ילד
חמוד, בלונדיני כזה עם עיניים כחולות, חמוד שכזה אולי יצמחו לו
זיפים עוד שנה שנתיים. כבוד הרב לא זיהה אותי, אך אני זיהיתי
אותו, הצמיד האדום עדיין תלוי על ידי, הוא מוציא חמישים שקלים
ומושיט לי אותם.
הנה אני מגיע כבוד הרב אחמדינגאד.
אח, אחמדינגאד, כבוד הרב אחמדינגאד.