כשנחה עליי הרוח
החוברת
מלה למלה
האחת לרעותה
והאחרת לאחותה
מקפצות להן  ומענטזות
המתוקות המלחשות
המליציות נשגבות ערמומיות
עטויות מכלולים ופאר
מהוקצעות
בהיפוכים ובנרדפות
מתעקשות לעלות ולהתעלות
מעליי.

ואני מה אני רוצה?
רק רוצה לומר במילים פשוטות
ובראש חוצות
שאין לי יותר מאין לחלוב
את הכוחות
ובכל לילה לזרוע זרעים עקרים
של אשליות ותקוות
כשאני מנהלת עם החיים
מלחמות חרמה ועקובות
ובלילה מתעמתת עם המילים
המקפצות מענטזות להתעלות
מעלי.
נחלשת הדעת בטרוף
נעזבת לאנחות.

שעת הדמדומים או פשוט דיכאון?