לילה.
גורמי שמיים התגודדו
יהיה שלו למרות כי מבודד הוא
הגיע עת רקיע לפרוש השממה
להכיל בנפשך דבר ולו דממה

החשיכה תרעיף עליך את נשימותיה השלוות
שתיקת הלילה תלחש חזק באוזניך
ותורה לגופך לנחות
מחשבותיך יתירו דרכם אל עבר מימד נוסף
בידי מסדר החושך הינך נחטף
שק הדאגות שנערם על כתפיך בידיהם הוסר
הנחוך בכלוב חלומות
מוחך אל המעבר, עבר.

וכשתשקע לתוך אותה מציאות מותכת
תיפול בשביל כוכבי הלכת
מצא אותי לאורך הדרך, בשולי הזמן
היכן שהכל עצר
אין תקתוק דוחק  הספור שניות שאבדו מקיומן.
כי אינן.

שם אשב על כוכב שתיקה
בין כוכב טמטום לכוכב הדחקה
הנח אז גופך לצידי
שנינו יחד נשקע עמוק, בפריצת הזמן בין האתמול למחר
ובאחזך בידי תציע לחלוק, הרפתקה על כוכב שום דבר.

ללא כלום מלבדנו
בין הלא מוחשי לנתפס
נתמזג. כמו שלא אהבנו מעודנו
חלום בחלום יומס.

עד יקיץ השחר האויב
ויגדע שנתך ושנתי
ונתעורר
מחוסרי הכרה
בכלוב המציאותי.

שמור לי לילה, השאר לי חלום
זכור לפגוש ידי אי שם
בשולי הזמן, פינת דמיון.