אני לא רוצה לראותך
כי פניך עצובות מדי בשבילי

אינני מעוניין לשמוע דבר
מילותיך כבר מאסו

אושר מרחף מעלינו
כענן חמקמק
אנו מרגישים שאנו נוגעים בו
אך כהרגלו הוא נמלט
מדלג לו בין אנשים
אך תמיד בורח מאיתנו


באפלולית של אור
מחשבותיי שותקות
מפנות לרגש מקום

מול עצים
אנו עוצרים
את בספקותיך
 הורגת אותי לאט

לא שמץ של הבעה
לא אהבה
לא כעס
אפילו לא שנאה
רק מבט
המנסה להבין
את המתרחש

אבל אני בטוח
שדבר מה
מייגע אותך כעת
רע לך שזה בגללך
רע לך שאני רועד
לא טוב לך שכלכך קר לי כעת

המחשבה מפנה לרגש מקום
אך אני דוחק אותה ממני
כקלסטרופוב בחלל צפוף

רוחות המדבר רוקדות ריקוד שכבר שכחנו
לוחשות באוזנינו מילים
ממקום אחר
מזמן אחר
ואני סורר
מצומרר

ארון עץ מלא בחששות
שחשבתי ששרפתי מזמן
הקולבים כבר נעלמו
בגדי הפחד נשרפו
נשארו רק מסמרים
אשר בי הם ננעצים
מעצימים תחושה שלא נגמרת
מועקה שלא נשברת!

 רחובות ריקים מאדם
 או מכל יד מחבקת
 פנס אשר נדלק ונכבה
 מסנוור לי את הדרך

מול עצים
אנו עוצרים
את בספקותיך
 הורגת אותי לאט