הוא עבר בשוק ליד החנות המשפחתית
הסתכל דרך חלון, להיכנס לא העז.
הריחות לא עברו דרך החלון
אבל הזכרונות כן:

לשבת על השקים, לאטום את האף
ואז לפתוח אותו כמו בקבוק יין
להכניס את כל החנות לנחיריים.
או לחזור מארוחת הצהריים
(כל יום פלאפל, כל יום דוכן אחר)
ולהיות שבע מאוכל, אבל רעב לריח.

והיום, לרשום בקורות החיים ובטפסי לשכת האבטלה
"מקום עבודה קודם: חנות תבלינים"
"זמן העסקה: 1971-2005"
"סיבת הפסקת עבודה:"

וכל זכרונות הפרידה
עוברים דרך החלון
עם ריח קל
(אך מובהק)
של כורכום.