הולכות ברחוב -
אני ועוד ילדה קטנה.
כולם מסתכלים עליי,
כולם בוחנים אותי,
מדברים איתי.
למה אף אחד לא מתייחס
לילדה הקטנה שבצד?
הבנתי שהיא מתה.
שחזרתי את כל הרצח.
פרט פרט.
קברתי אותה.
עכשיו רק זכרונות מהרצח.
רצח בלי דם, רצח בלי רצון.
הוא מעליה, והיא שם שוכבת
מתפללת שיעבור.
אם רק יכולתי אני למות במקומה.
או לא לצאת אף פעם.
ורק זכרונות רעים ממנה.
רק איך היא נרצחה.
ופחד, פחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.