באמת חשבתי שיש לי מזל, נחתתי נחיתת אונס על ירח מסוכר
אבל הסוכר היה דביק וצורב, ולא ידעתי איך לצאת מזה
ועכשיו כל כך ריקה, נענשת על שנתתי לעצמי להרגיש גם משהו אחר
אז חזרתי הביתה מהנשף, לכלוכית שמשהו נכבה בה
אבל מי אמר שאסור להרגיש
מי קבע שירח חייב להיות נקי
מי החליט שרגש זה חטא
ומי רמז שההשתפכות היא חולשה
אז באמת חשבתי שיש לי מזל, ובניתי מגדלים, מגדלים מסוכר
ושם הסוכר לא היה דביק וצורב, אלה רך ונעים כמו מרבד של עלים
והריק עוד נשאר, מאמונה שלא ידעה די, שלא ידעה ייאוש
אז שוב אני בבית, אולי כבר לא לכלוכית? אולי פשוט אני
ומי קבע שאני זה רע
ומי קבע שהקור הוא טוב
ואולי הגבול הוא שקרי
אולי הוא לא כל כך קדוש
ועכשיו אני תוהה, עצוב עצוב עצוב?
אופטימי, שמח, צופה לעתיד?
לוקחת הכל, ולא מבינה
איך יכול עולם להתנהל לו בחישוב
בדיוק עילאי שאין לו גבולות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.