יקירה,
אני כותב לך אחרי תקופה ארוכה וקשה בלעדייך.
אחרי רגעים עם ייאוש נוזל ודמעות חמוצות.
אחרי נסיון להכיר עוד בחורות אך לשווא.
את היחידה.
אני מצטער שלא אמרתי, הסברתי והבהרתי כמה אהבתי אותך.
אני מצטער שכעסתי על לא עוול בכפך.
אני מצטער שאמרתי שהעצבות הזאת שלך משכה אותי.
אני אהבתי אותך, באמת.
אני אהבתי את המבט, אהבתי את החום שלך.
אהבתי את הרגשנות והדרמה.
אהבתי שלחשת לי וליטפת אותי.
אהבתי שאהבת...
אני חושב עלייך כשאני שומע את הזמרים והלהקות האהובת שלך.
אני מתחמם בזכותך כשאני עובר ליד חנויות של גרביים וחנויות
צ'יפס.
אני מריח אותך כשאני עובר ליד תינוקות וצוחק את צחוקך כמו ילד
מתוק.
אני שואף אותך בסיגריה של השכן.
אני לובש אותך בחולצה השחורה.
אני שותה אותך בלגימת מים.
אני בוכה איתך בלילות עמוסי רעמים.
אני שוחה בבריכה ומתנשף כמוך.
אני כותב ונזכר איך נגעת בי ובכולם עם השירים שלך.
אני רוקד ומנסה להגיע לאנרגיות שלך.
אני נושם אותך.
חי אותך.
רוצה אותך.
אני אהבתי אותך.

אני אוהב אותך.

(22.4.07)