הייתי שמחה לפגוש אותך יום אחד ולהגיד לך שאני אוהבת אותך.
הייתי שמחה לחבק אותך ולתת לך את ההרגשה שאת רצוייה. הייתי
סולחת לך על כל הדברים שעשית לי. על כל הדברים שהכנסתי לי
וקשקשת עלי. הייתי אומרת לך שחלקם אולי, עשו לי טוב. לתקופה.
הייתי אומרת לך שהבחירות שלך לפעמים היו נכונות אך לרוב הכאבת
לי מאוד. היית מענה אותי סתם בלי סיבה, על דברים שאינם צריכים
להיות בי.
היינו יכולות לשבת ביחד ולשוחח. לא לריב. לא לבכות.
היינו יכולות להבין שיש אושר גדול מחוץ לכל הדברים האלו. היינו
מנסות להימנע מלגרום לעצמנו להיפגע מדברים שאינם מיועדים אל
הלב. היית צריכה להשאיר אותו בתחום האחריות שלי.
לא למדת בעבר, הייתי רוצה שתשני את הדברים שאת עושה בשבילי.
אני מרגישה שכואב לך. מבפנים. את חושבת שכואב לך בגלל דברים
חיצוניים שאת עושה. מתי תביני שהשנאה שלך אלי היא לא המפתח
להשיג את מה שאת מחפשת? מתי תביני שלהיות בן אדם, זה להיות
אני?
את בורחת, דוחקת כל פעם את מה שיכול היה לפתור לך את הבעיה.
ואני עושה איתך שיחות ארוכות וגורמת לך להרגיש טוב. ואנחנו
מחייכות לרגע, מבינות. ואז, את שוכחת את הכל.
מאיפה את חושבת שאת כותבת ככה? שאת עוזרת לאנשים ככה? שאכפת
לך? הרגישות והתמימות שלך היו חייבים ליפול בפח. ההערכה העצמית
הנמוכה שלך הייתה חייבת להיות ככה. היית חייבת להרגיש מה זה
להיות למטה. מה זה לכאוב כדי שתוכלי להרגיש את מה שאני מתכננת
לך.
אבל יש לי בעיה בתכנית. כבר שנים שהיית אמורה לצאת מזה. לא
תכנני שתשארי במצב הזה כל כך הרבה זמן.
אני מרגישה שאת מתחילה להבין דברים. שאת מנסה ליישם. ואת לא
רחוקה. את חייבת להפסיק להצטער על דברים שעשית. הם עברו
ונגמרו.
כל מה שאי אפשר לשנות כרגע, הוא לא משהו שאנחנו יכולות להצטער
עליו נכון?
אבל תקשיבי, אני מרגישה סחבה. אני מרגישה במצב כל כך רע כאילו
כל המעטפת שלי נשברת. אני מרגישה שאין לי כוח, שאני נגמרת שאין
לי את שמחת החיים שהייתה לי כשהייתי קטנה.
אבל לאף אחד אין, כולנו גדלים ומבינים את משמעות החיים ולא
חיים בתוך עולם של אגדות.
אבל אני רוצה לחיות בעולם של אגדות.
וככה נצלו את התמימות שלך. את יודעת את זה.
את ואני, נכון, היינו יכולות לשבת ולצחוק ביחד על כל הדברים
שנעשו.
אני חייבת להבין שעשיתי לעצמי את הדברים האילו, אף אחד לא
עשה.
את ואני, נכון, היינו יכולות לשבת ולשוחח שעות על כל הדברים
שגרמו לי לבכות. אני חייבת לדעת מי את קודם. אני לא יכולה
להפתח ככה לזרה.

אני יודעת היום, יותר מאשר בעבר שאני אוהבת אותך. שאני מאמינה
לך כשאת אומרת את זה. אני מנסה להקשיב לך. לקול הפנימי שלי,
שאומר לי ולוחש לי דברי נחמה. את יושבת אצלי בלב ומתחילה לעשות
את הבחירות הנכונות. ואני מתחילה לבטוח בך. אבל זה ייקח זמן.
תני לי זמן.
והזמן הגיע. הבנת את היכולת שלך לסלוח לעצמך. כמה חיכיתי לרגע
הזה!!  ישבנו ביחד באותו היום מתבוננות ככה על הרחוב מחלון
ביתנו וצחקנו באושר מלא. ידעת אז, שכל מה שאמרתי לך לפני שנה,
כשכתבנו את העמוד הראשון, יהיה נכון. אמרת לי שאת מתכננת לי
משהו זוכרת? עכשיו אני מתחילה להבין שהייתי צריכה לתת בך אמון
מלא כבר אז. מה שתכננת לאט לאט מקבל צביון של אמת. אני מעריצה
אותך, את היכולת שלך להיות כל כך בטוחה שדברים יסתדרו כמו שאת
רוצה. אל תכעסי על כל השנים שערערתי את היכולת הזאת. מישהו היה
חייב לשים לאופטימיות שלך איזון.
התבגרת לאחרונה ואני מבינה את מה שעשית אז יותר מתמיד. את
יודעת את הדברים אולי ממבט טיפה שונה. אוי את! את נפלאה!! כשאת
מתאחדת איתי במן אהבה מושלמת אני באמת מרגישה את כל העולם מוכל
בפנים. לאחרונה את נותנת לי את האפשרות להכיל אותו מדי יום.
מדי שעה. אני מאוד שמחה שהגענו למצב הזה לאחר שנים של התרחקות.

את יודעת את מה שאת רוצה ואני יודעת להבין את מה שאת רוצה
וליישם אותו בדרך הטובה ביותר לשתינו. אגדיר אותך היום מחדש.
דחף והגיון, תמימות וחוזק. מלאות ובטחון.
ידידנו הטובים ביותר הקשיבו!! הדרך פתוחה לכל אדם!! לעיתים כל
מה שצריך הוא לעשות את הקורלציה בין שתינו והנה, השער נפתח.
אהבה אינסופית את העולם הנפלא.
נולדתי. פקחתי את עיני ומיד העולם נתן בי את אותותיו. היום אני
היא זו שקובעת את אותותי בעולם. על כן, כפי ששתננו שתיים, כך
העולם ואני הם זוג מושלם של אהבה אינסופית.
היו שלי - פרחים, עצים, חיות , אדמה, אויר אור!!! היו שלי!!
אהיה שלכם עד תום. עד תום תמימותי אליכם.
מאין אצא עכשיו אל הדרך החדשה? מתוך גרגר של פרח שיפרח בשלל
צבעיו אל מול העמק הגדול של החיים.
אהבת העולם השכלית. אהבת העולם הפיזית. אהבת העולם הפנימית.
אהבת העולם הכוללת את כל הדברים שאינם לא יכולים להיות בעלי
משמעות אחרת. לפעמים אין עוד משמעות. לפעמים העולם שולח את ידו
ורומז לנו, הגיע השעה להבין שהכל נועד לעשייה מכוונת. למציאות
מתמדת של הסתכלות על החוץ ושאיבתו האדירה פנימה.
לאט לאט, בפה פעור מתדהמה היופי החובק, אושר ואהבה לא יאחרו
להגיע.
הקשיבו ידידי! עיצרו את מעשיכם הפוחזים בשנאת הצפירה בפקק
ההומה, בריקוד אחרון של מועדון לילה אפל, של צלילי הכלים
הסינטטים!
עיצרו, עימדו והקשיבו אל הרוח המנשבת בעלי השדרה, זוהי המוסיקה
האמיתית!!! מוסיקת העולם החובק כל.

ועברה עוד שנה מאז שכתבתי את העמוד השני. ושכחת הכתיבה עוררה
בי מחדש, לעיתים, את אותו הפיצול שלנו. אך מתוך העשייה שאינה
מכוונת אלייך כי אם אלי חשתי בתוכי את הטעות הזו שבלתת לך מקום
לשלוט על חיינו. את, הקול הפנימי מתאחד ברגעים יפים ומיוחדים
עם השקט של התום הבסיסי ביותר והוא האלוהות השלמה.