ישבתי על החוף,
ממש על קו המים
מסתכלת על האופק,
הבדל של מים ושמיים
מסתכלת מסביבי
אין כאן אף אחד
זהו יום חורפי
והערב כבר ירד
מניחה את ראשי על החול
תופסת נמנום קצרצר
חולמת את החלום
בו אני נסיכה במבצר
שמחכה לנסיך האבוד
שיבוא מהר להציל
אבל הוא שוב מאחר
כמה הוא לא יעיל
ריח מליחות עולה באוויר
מתעוררת, מגלה שאני בלב הים
צועקת לעזרה, אף אחד לא שומע
מסתכלת על החוף, והוא כבר לא שם
נאבקת ברגליי
רוצה לחזור אל החוף
אבל לא מצליחה
המים ינצחו בסוף
והגלים פתאום גדלים
והאוויר בריאותיי מתמעט
מתפללת לאלוהים
הוא מוותר עליי כעת
ברגע בו הוא הכי נחוץ
הוא לא שומע קריאתי
הוא קצת עסוק, וקצת לחוץ
לא עוזר בשעת צרתי
כשהפסקתי להלחם
הים אותי ניצח
ברחו ממני חיי
אבל איתי נשאר הריח
הריח האחרון שנשמתי
של האדמה שמכסה
זה הריח שמלווה אותי
בחיי החדשים ככבשה. |
