גברת אחת, כבר לא צעירה,
חייה שקרים שטוותה בעצמה.
בנבכי בועה מוארת, לכאורה חמימה,
שלמות מדומה במציאות עכורה.

חיוכה מעושה, שלוותה מרומה.
לובשת כסות מלמלה רקומה -
ועודה עדיי מלכות ושררה.
בפיה מילות שבח ועדנה.
היא חיה בבועה של עצמה.

מצדיקה מעשיה בעיני רוחה -
כי שם בחוץ קר ומנוכר,
עצוב ועזוב זה מכבר.
הציפורים לא מצייצות,
הדשא כעשב נשכח.
בני תמותה בחדוות ההרגל,
חיים כל אחד בבועה של עצמם.

גברת אחת, כבר לא צעירה,
חייה שקרים שטוותה בעצמה.
בנבכי בועה מוארת, לכאורה חמימה,
שלמות מדומה במציאות עכורה.