חיי נמלאו בהיגיון, אבד הטירוף בין הסדקים.
הכול אמיתי - גופי, אהבתי, דאגתי וסביבתי.
נשקתי לאי השפיות לשלום וביקשתי ממנה חמלה, ביקשתי שלא תעזוב
ושתישאר לדור אצלי בשלווה. המרדנות הייתה חייבת ללכת ונותרתי
בלעדי הרוח הרעה.
מסתכלת המראה ואני נשקפת ממנה, מבטיה בפריטות מגננותיי וגם הן
אמיתיות.
הטבע שלי הוא לא לחיות בשלום, אך עכשיו הכול שלם ומשולם.
משהו פה לא טבעי דיו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.