כמו מחזה בתאטרון,
המורכב מכמה שחקנים
אשר כל אחד נותן משלו בשבילי.
כמו שרשרת,
שכל חרוז בה הגיע ממקום שונה
וכולם יחד יוצרים יופי,
שאם תוציא חרוז, הוא ישתנה.
כמו יער,
אשר לכל עץ בו משמעות
שבלי עץ, ועוד עץ
יגמר.

כך אני,
מורכבת ממה שקיבלתי מבני אדם במשך חיי.

את החיבוק החזק לקחתי מאבא,
גם את הסדר בלימודים,
את הג'נטלמניות.
את הנתינה לקחתי מאמא,
את הפתיחות,
את המשפחתיות.
את קבלת השונה לקחתי מאחותי,
אך היא השמידה כל שריד.
גם את האחריות לקחתי ממנה,
וטיפחתי, והצמחתי.
את הדרמתיות לקחתי מתאיר,
את רוב התאטרון שבי חייבת אני לה.
את האצילות שלה
אני מנסה לאחרונה להשריש גם בי.
את המוסריות לקחתי מאורון,
קצת לפני שהוא שכח ממנה וממני.
גם את התקווה לשלום לקחתי ממנו,
וזאת לעולם תשאר בי.
את הזוגיות לקחתי מדניאל,
ואני עדיין לא יודעת מה איכות הרכש.
את החברות לקחתי מנעה,
לכן לעד תהיה פגומה,
חסרת בטחון,
חסרת קבלה.

ורק האהבה
נולדה בי לפני לידתי
תמימה כמלאך
ומכאיבה כשטן.

וזאת אני...