הלוואי והייתי יכולה להתעורר שוב מתוך חלום לא חלום קטן ומתוק
מבין זרועותיך ולהרגיש את השמיכה שלך מעל שנינו, איכשהו יוצרת
מחסה מקרר למרות שכבר אמצע אוגוסט. לפקוח את עיניי ולראות את
החדר שלך סוגר עליי עם חיוך.

הייתי לוקחת לך שוב את הכובע ואתה היית רץ אחרי כמו ילד. מאט
את הקצב כדי שהמרדף הזה לא ייפסק לעולם.הייתי עוצרת עייפה
ומאוהבת ואתה היית מזנק לי על הגב ומפיל את שנינו על הרצפה.
הייתי בוכה ואז צוחקת צחוק חזק שמתגלגל לך לתוך הנשמה ואז
היינו נותנים לזמן להמשיך, לגורמי השמיים להתחלף והיינו נשארים
שם בתוך שדה אחד על השני, ניזונים מהנשימות שלך.שלי תמיד היו
חלשות ושקטות מדי.

היית מסביר לי בחיוך עקום ושפתיים גדולות את התיאוריות
המיוחדות שלך לגבי העולם ואני הייתי מהנהנת ובעצם מקשיבה רק
לעצמי אומרת לי שזה בדיוק מה שחיפשתי בך.היית מנשק הכי מתוק
בעולם בנשיקות קטנות ואיתך סחפת אותי לעולם שבו נגמרת הביישנות
שלי וגם אני יודעת לנשק איך שבא.

הייתי חוטפת את ספר המחזור שלך שהיה מונח על השולחן ומקפצת בכל
הבית בניסיון להעביר דפים עד לעמוד בו נמצאות פניך.בידיים חמות
וגדולות היית עוטף אותי וזורק את הספר הצידה,ממלא את גופי
בחמימות ברורה.היית אוחז במותניי כאילו הייתי מלכה ומנשק
בצוואר נשיקות קטנות של אהבה שעברו את העור והיו זורמות לי
בדם.

ובאמצע המדרגות, גבוה, במיליון מובנים, אחזת בראשי כשם היה של
פעוט בן יומו, בעדינות וברוך שנוטף מהידיים.מול כולם היינו רק
שנינו בעולם הזה וכל השאר היה רק מסביב.

הראית לי תמונות מדהימות של נוף ועולם על מסך המחשב ואני רק
דחפתי את הריח של השיער שלך עמוק לריאות שלי .

כשאחזת בידי בריקנות והסתכלת בעיניי באטימות מוחלטת לא הייתי
צריכה שתאמר לי שהקיץ עבר וכנראה איתו גם האהבה שלנו.אמרתי
ש"טוב" ו"ביי".
ומאז לא טוב ולא ביי.

הלוואי.