תומר מסיקה / אפלה |
ניצני האביב ניטעו
עוד עלה נושר בסתיו
האפלה כיסתהו
שלו דבש האדמה
כי פרי הדעת בפיו
אך עין הסערה
את דינו תכתיב
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים
עת לחיות ועת ליטוע
עת למות ועת לקטוע
פרחים של אש נבלו ותמו
שדות אפר נשארו
באופק מתמר פס העשן
רק זכר ישן
פרחים של אש נבלו ותמו
שדות אפר נשארו
באופק מתמר פס העשן
רק זכר ישן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|