לכל אדם יש סוד, סוד אחד וכמוס שאיתו הוא קם בבוקר
ואיתו הוא הולך לישון בלילה.
לכל אדם יש מזוודה שאותה הוא סוחב לכל מקום ומקום.
לפעמים אותו אדם מגיע למשקל עודף באותה מזוודה ובמקום לשחרר,
לדבר עם אדם קרוב,
הוא מחליט לשתוק וממשיך לסחוב ומוסיף עוד ועוד ועוד למזוודה
ואף לפעמים נוספות מזוודות.

כל אחד מאיתנו מתאהב ואוהב וזכה אף להיות נאהב.
אך מעטים מאיתנו זכו למצוא את החצי השני.
הוא לא חייב להיות תאום, הוא צריך להשלים ללב שלם.
לא האמנתי שיבוא הבן-אדם שישלים אותי, חוויתי אהבות ואכזבות אך
לא זכיתי להכיר את החצי השני שלי.

אותו חצי מקסים ומדהים נתן לי הרגשת ביטחון, אהבה
והכי חשוב: נתן לי אופציה לפרום את קשר השתיקה.
ולאט לאט נפרם הקשר ויורד עומס והמזוודה נעלמה ואחרת מתחילה
להעלם.

הלב נפתח עוד קצת, עוד טיפה וסוף סוף אני יכולה לקום בבוקר
ולהרגיש נפלא ובלי להרגיש צביטה בלב שאולי אני אשמה בכל
המזוודה ועד כמה שהיא מעיקה.



                                                     מוקדש
באהבה לחצי השני