ממתי בא לך שוב לכתוב? כנראה בגלל היום הולדת, אתה מרגיש שבא
לך לכתוב, בא לך כי עצוב, עצוב קצת בגלל היום הולדת אבל לא באה
ההשראה, או שסתם לא מתחשק לך להכנס למערבולת של הכתיבה, אתה
יודע שהיא דורשת ממך נבירות קטנות בסכין חדה וגורמת לך לירוק
הרבה דם, אבל אתה אוהב את ההרגשה הזאת, ההרגשה של הכתיבה, היא
נותנת לך להסתכל על עצמך יותר טוב, לבטא את עצמך יותר טוב, אתה
אוהב להרגיש כואב, להרגיש את הלבד ואז לבטא הכל דרך שורות
מילים מעורפלות, שמציגות אותך, כמו שאתה... מעורפל.
ואתה רוצה להיות עם מישהו, לשבת, לדבר. לפעמים אתה חושב שהכי
טוב זה כשאתה מדבר עם עצמך, במחשבות, אבל גם זה לא עוזר לך, גם
זה לא עוזר לך להבין את עצמך, ואם אתה לא מבין את עצמך, אז מי
יבין אותך, אתה מתיימר להבין את כל העולם ואחותו, אבל מההבנה
על עצמך אתה בורח, לפעמים אתה לא בורח, אתה מנסה להתמודד דרך
הכתיבה, דרך המחשבות אבל קשה, קשה לך, ואתה לא רוצה לבחור
בקשה, לבחור בקל יותר קל, למרות שאתה יודע שלא תמיד זה מה
שנכון, אתה יותר מדי מפחד לחיות, לקחת את הגורל שלך בידיים
שלך, אתה יודע שזה אפשרי, שאתה מסוגל. יש בך את זה, אתה מסוגל
להכל, אתה לא צריך שיגידו לך את זה, אתה יודע. אבל עדיין, אתה
מעדיף לפעמים להשאר בפינה שלך, בקונכייה, בלי להתבלט יותר מדי,
כאילו לא להכביד על אנשים, אתה גורם לאנשים לשפוך עליך את הכאב
שלהם, אבל את הכאב שלך אתה לא מעז להוציא בחוץ, אתה שומר
לעצמך, בפנים בפנים.
אתה יכול לדבר על כל העולם ולתת תשובות על כל דבר מלבד על
עצמך, אתה יכול, אבל אתה פשוט לא רוצה. למה להכביד אתה אומר,
גם ככה לאנשים יש מספיק צרות והם גם ככה מספיק מתוסבכים גם
בלעדי.
אז אתה נשאר עם עצמך והתסבוך שלך, מנסה למצוא בכל המבוך של
עצמך דרך מילוט, דרך יציאה.
לעיתים אתה מוצא איזה דרך יפה, שביל שלא הלכת בו, מנגינה חדשה,
כמה שורות בשיר, קטע מספר או ציטוט מסרט ישן שראית כמה פעמים
יותר מדי, וזה עושה לך טוב הדברים הקטנים האלה, נקודות קטנות
של אושר על הדף הלבן והריק, ואתה מבקש לעצמך שמישהו יקח מכחול
ויצבע את הדף בצבעים של קשת, גם שחור הולך. ואתה מזכיר לעצמך
כל הזמן, ובאותו זמן גם שוכח.. שאתה יכול לצייר על הדף של
עצמך, שאתה יכול עם הידיים שלך, עם הרגליים, עם הראש ועם והלב
למשוך קווים קווים על הדף, אז יצא קצת עקום לפעמים, יצא לא
חלק, אולי גם קצת מלוכלך ולא מדוייק, אבל זה יהיה הציור שלך,
הציור של החיים שלך, התמונה של הזכרונות והרגעים שלך, ואתה
יודע שתאהב אותה, על המכוער והיפה שיהיה בה, על הטוב והרע, כי
ככה זה בציור, ככה זה באומנות, וככה זה גם בחיים, יש בהם צדדים
שונים, יש בהם רבדים ועומקים, צל ואור, משמעות ותהייה.
יאללה, הגיע הזמן, עכשיו תשב... או אולי תעמוד, אתה יודע מה-
תרוץ, תקפוץ, תעוף אפילו
רק תקח כבר ת'מכחול ותתחיל לצייר.

[נכתב ביולי 2006, יום הולדת 17]