|
בוב שר על עיר התעלות
על רוח הגלות האוחזת בפליטים
על משכנות העוני של כאב הדורות
על השחיתות שבטבע החומריות האנושית.
נשים חזקות אינן בוכות
הן רק מזילות דמעות חרישיות של דעת
בתוך חדרים סגורים לאור
ביבבות קטנות של חוסר ישע.
הרוח הגדולה נושבת דרך עיניים צפופות
לאחר גלי היגון החולפים ובאים
הים סופח את הכול בענניו הרבים
הגשם הוא משך טיפות של טל עילי.
המבטים מתכנסים להבנות עמוקות
הגופים חוברים יחדיו לחיבוק גדול
הרעד הזה נפלא בראשוניותו הזכה
האמת הזאת בוהקת באור יום. |
|
|
מה מעשינו בעולם
הזה,
אמר
העכבר.
מוגש בעילום שם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.