על גג העולם אין אדם מלבדי
רק אני, השמש, הרוח והאוויר הצח
בישיבה מזרחית ולפעמים שכיבה על הגב
סופרת ציפורים המתעופפות בשמיים
רושמת בפנקס קטן על ההווי המשפחתי,
על החבר, על החברה הכי טובה, על חיית מחמד
ועל עצמי
איך שהעולם סובב והעננים החליטו להופיע
ושמיים שחורים כיסו את כל תבל
הדלקתי את מנורת הלילה החדשה שלי - הירח
כה גדול ומוזר, צבעו לבן וקצת אפרפר
מסתכל עליי שעות ולא אומר מילה
רק בוהה ובוהה ושואל את עצמו למה דווקא אני על גג העולם
מה הביא אותי לכאן שלא הותיר אותי שם
מרחפת עם הפרפרים ומרגישה כמו נוצה
גג העולם הוא כמו המעבר ללמעלה או ללמטה
אין שופט ואין מדריך, האדם נותר עם עצמו לחיות
הכול רשום וחקוק בזכרונו, אין מי שיזכיר או שימחוק
אין מי שילטף או יחבק כשאתה מרגיש קצת בודד
השמיים החלו זזים והכל נראה כאילו מתהפך על פניו
פתאום האדמה הפכה אדומה והשמיים תכלת
השמש וורודה והעננים שחורים
כאב התערבב בשמחה
ונחת התערבבה בריצה
אין אדם שם מלבדי
וכל הרואה זאת - הוא רק אני
בין האנשים בדמיונותיי ובין הסלעים שמקיפים אותי
נוצרה חומה
חומת רגשות וחומה המפרידה אותי מן העולם הבא
אם בישיבה מזרחית ואם בשכיבה
עדיין כותבת על מה שהיה
איני חושבת ואיני משתוקקת לדבר
אני פשוט אני, כי זה מה שנשאר.