דולי תלמאי / פסגות |
המשכין עצים בפסגתו.
ולא מצפה גדוש יופי,
עטור פרחים סביבו.
הנך הר רם ומושלג בלובן,
הקורא תיגר למטפסים;
וצינתך העזה -
נושבת עם הרוח -
מזרימה -
את דמי בלי הרף,
וממריצה את ליבי בחיפזון;
עד שכולי סמוקה וצורבת,
כשמי שקיעת חמה באב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|