אני לא יודע מה לעזאזל קרה לי, אבל רצחתי אותה. אולי זאת הייתה
ההשפעה של האלכוהול שההוא מהמפעל הכניס לי עוד לפני הפלסטיק
הצבעוני ועוד לפני שמישהו בכלל ידע שאני אהיה מרקר ירוק ממין
זכר. בכל מקרה, היא הייתה כתומה. משהו בה נורא הפריע לי, אני
לא יודע מה בדיוק, אבל לא התכוונתי לרצוח אותה בגלל זה. בעצם,
היא אפילו הייתה די יפה - כמעט כמוני, אבל פקצה כזאת. טוב, מה
שכן, היא עוד לא הגיעה לרמה של הוורודות הסנוביות, שכל בני
האדם עם הבליטות מלפנים משתמשים בהן.

ושכבתי לי ככה, אני לא בטוח כמה זמן, אולי אפילו דקה שלמה
ואולי יותר ופתאום נשמע ווש כזה של הריצ'רץ' והבנאדם המוזר
התחיל לחפש אותה. ניסיתי לנוע קצת לכיוון שלה, כדי להסתיר
אותה, אבל בדיוק באותו רגע הוא הרים אותה. ידעתי שזה יהיה
הסוף! הוא כבר בא לפתוח אותה, אבל כנראה התחרט פתאום. הוא חשב
לרגע והחליט לפתוח אותה בכל זאת. הוא פתח לה את הפקק ואני כבר
לא יכולתי להסתכל. הסתתרתי, נלחץ לכוסית 0.4 שהייתה לידי.
כנראה שבאותו רגע הוא קלט שהיא לא עובדת. והאימה בעיניים שלו.
פתאום הוא הרים אותה וזרק אותה על הרצפה בכל הכוח.היא נחבטה
וכנראה נסדקה. פה כבר ידעתי שהכול באשמתי והיא תתייבש
לחלוטין.לא יכולתי להחזיק מעמד יותר. הייתי צריך להתייבש
בעצמי. בעצם, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לחזור לנקודת המוצא
שלי בקלמר הזה והבנאדם כבר היה מטפל בי. התחלתי לזוז - ראש,
רגליים, ראש, רגליים. צעד ראש, צעד רגליים. במהרה הוא הבחין
בי. הוא תפס אותי ובכל כוחו זרק אותי לזבל. מהחבטה בתחתית
הברזל אני חושב ששברתי את המפרקת. אח"כ נהיה חשוך, ולמחרת לקחו
אותי למרכז למחזור פלסטיק. מאז אני לא זוכר כלום, רק שהתעלפתי.
ועכשיו? עכשיו אני פה, מחכה ומקווה שאלוהים ייסלח לי על מה
שעשיתי. אבל בעצם, כעונש עצמי, עשיתי מעשה די טוב - התמחזרתי.
זה אמור להספיק.