מר זיגמן רכן כמתאמץ אל מול צג המחשב במשרדו. פיו היה פעור מעט
והוא לעס את לשונו בעצבנות תוך כדי הקלדה. הוא היה עסוק בכתיבת
מכתב נאצה, ולכן הקליד במהירות ובנקמנות מסויימת, כאילו למקלדת
היה קשר כלשהו לנושא שעל הפרק, כאילו ככל שילחץ חזק יותר על
המקשים - כך ייטיב המכתב להעביר את זעמו. הוא הזין את שורת
הכתובת ושורת הנושא, כאילו היה זה סתם מייל נוסף שהוא עומד
לשלוח, למרות שלא הייתה לו שום כוונה כזאת.

"לכבוד חזי לוי, מנכ"ל "לוי את חדד - קבלנות שיפוצים
ואינסטלציה", שלום רב" הקליד מר זיגמן, והמשיך בלי לעצור:
"הנדון: היותך שמוק, מניאק בנזונה ורמאי מסריח.
אדון נכבד, בהמשך לשיחתנו מיום רביעי שעבר, הריני להודיעך
שהעבודה שסיפקת לסניף המתנ"ס אותו אני מנהל לא ענתה על צרכינו.

הצעת העבודה שהגשת לי כשפניתי אלייך כללה שיפוץ השירותים בקומת
הקרקע, כולל הוספת שירותי נכים כיאה למוסד ציבורי, בעלות כוללת
של 15,000 ש"ח, ובתאריך ביצוע של 7 ימי עבודה.
ואחרי שכבר סיכמנו ושילמתי מקדמה, חתיכת הומו מזדיין שכמותך,
שלחת אליי כמה רומנים שיכורים שהרסו לא רק את קירות השירותים
אלא גם את הקיר של אולם המחול. ניסיונותיהם לתקן את הנזק נראים
כמו יצירת אמנות מודרנית של אמן מפגר, גידם וקיטע.
בניגוד למה שסוכם בינינו, אין הפרדה בין שירותי הגברים והנשים,
ולאף אחד מחדרי השירותים אין שום פתח איוורור! ועכשיו תגיד לי,
יא חתיכת מטומטם, נראה לך שאפשר לנהל ככה מוסד
תרבותי-חינוכי???
לא רק שעשית מה שבמפורש ביקשתי ממך לא לעשות, גם עשית את זה
בצורה המכוערת ביותר שניתן להעלות על הדעת. המחירים שאתה גובה
הם שערוריה, ואין לך שום חוש הגינות בסיסית או מוסר עבודה.
כל זה לקח לרומנים האלה שלך 13 ימי עבודה, שבמהלכם נצפו לא פעם
מתפלחים למכולת ממול, קונים וודקה זולה ומעבירים אותה לבקבוקים
ריקים של מים מינרליים.
לפחות תגיד לאנאלפבתים שעובדים בשבילך שלא יטרחו, ממילא אפשר
להריח את הוודקה שלהם עד הספרייה בקומה הרביעית.
אם כל זה לא מספיק גרוע, זה עתה התקבל במשרדי המתנ"ס מכתב
מהחור המסריח שאתה מנהל וקורא לו חברת קבלנות, ובו דרישה
לתשלום על סך כולל של 20,000 ש"ח.
תגיד לי, יא חתיכת חרא, מה נראה לך? מאיפה הבאת עוד 5,000?
וכאילו שאתה לא יודע שדרישה לתשלום צריכה להגיע עם קבלה!
אני אולי אהבל (וזה שהעסקתי אותך זו ההוכחה הטובה ביותר), אבל
לא עד כדי כך. יש לי יסוד להאמין שאין לך בכלל פנקס קבלות,
ושאתה מרמה את הלקוחות שלך בהיקפים כאלה שמאפשרים לך להיות שכן
של ארקאדי גאידמק.
אין לך מה לענות לי על המכתב הזה, כי בקרוב תקבל עוד אחד, והוא
יהיה מהעורך דין שלי, ואנחנו עוד ניפגש בסיבוב של כלא מעשיהו.
הלוואי ותשב את מקסימום העונש על כל הרמאויות שלך, ואם אפשר
עוד לגרד משהו בנוגע לעגמת נפש ונזקין - מה טוב.
הלוואי שיעקלו לך את הבית, חתיכת חולירע. הלוואי שהילדים
השרצים שלך יצטרכו לקבץ נדבות וימותו מקור בחורף, הלוואי שתמות
בודד בתא בבית הסוהר, עם שירותים בלי פתח איוורור כמו שהתקנת
אצלי, והלוואי שהשותף שלך לתא יהיה אנס הומוסקסואל עם דמיון
חולני במיוחד."

מר זיגמן התכוון להוסיף עוד פיסקה שלמה בנוגע לאנס השותף לתא,
ולפרט עוד בהמשך על המוות שצפוי לחזי לוי, אלא שאז בדיוק נכנסה
רינה, המזכירה.
"אהוד... אהוד, אתה עסוק, אני מפריעה לך?"
"לא, לא רינה, בואי שבי," מר זיגמן התיק סוף סוף את עיניו ממסך
המחשב, נאנח בעייפות של פורקן חלקי והציע לרינה את הכיסא שמול
שולחנו.
"דקה מזמנך, בבקשה... זה בקשר ל... זה בקשר לספרניות. שוש
ואירמה..."
"מה איתן?"
"הן כועסות על החלטה של ההנהלה..."
"ההחלטה להגביל את היקף המשרה שלהן לחצי. כן, אני יודע. תיארתי
לי. למה הן לא באות לדבר איתי בעצמן?"
"הן... הן מדברות עכשיו בחדרון האחורי בספרייה. הן קראו לכל
המורים מכל החוגים. כל המורות לבלט שם, וגם אקי המורה לציור
ומיכל המורה לדרמה."
"מה?"
"הן טוענות שהעובדים מוכרחים להתאחד ולמחות נגד ההחלטה,
ושהגזרה החדשה שהוטלה על צוות הספרייה היא רק ההתחלה, ובהמשך
גם שאר הצוות יסבול מזה. אירמה נשאה נאום של רבע שעה, ואפילו
ציטטה שיר מחאה שכתב איזה אחד, מרטין נימלר, נראה לי שהוא איזה
כומר או משהו דומה. אני חושבת שרוב הצוות בעדה... שוש מנסה
להחתים את כולם על עצומה."
מר זיגמן בהה בה בזמן שדיברה. פניו, מצחו ואפילו קרחתו הנוצצת
הלכו והאדימו, בעיקר אחרי הקטע עם מרטין נימלר.
"שמעתי את כל זה לגמרי במקרה, כשבאתי לתלות משהו על לוח
המודעות," הוסיפה רינה בהתנצלות, "נשארתי להקשיב קצת דרך הדלת,
אבל מיד באתי לספר לך..."
לרגע נראה היה שמר זיגמן מתקשה לנשום. הוא נאנח קלות, שמט את
לסתו התחתונה והידק אותה בחזרה בתנועה שהזכירה דג גוסס.
"את מוכנה להסביר לי, רינה, מה עשיתי שזה מגיע לי? את מוכנה
לומר לי למה כל הצרות המחורבנות תמיד באות בבת אחת? שוש
ואירמה?" קולו הלך והתגבר, "שוש ואירמה מחתימות עכשיו את
העובדים שלי על עצומות ועושות לי פה מרד? במתנ"ס שלי, שהוא
הבית שלהן? במקום שמפרנס אותן כבר כמעט עשר שנים... שוש, שבאה
הנה עם קורות חיים שבקושי עברו את סף הקבלה, ואני ריחמתי עליה
כי היא גרושה עם שלושה ילדים! ואירמה, שבאה לי לספרייה ישר
ממרכז הקליטה, בלי שבכלל ידעה איזה אות מגיעה אחרי ד', ואני
אספתי אותה ונתתי לה מקור פרנסה הגון כמחווה הומנית לציבור
העולים!
מתאספות מאחורי הגב שלי! חוצפה!" הוא הכה באגרופו בשולחן לשם
הדגשה. "חוצפה! שום בושה! במקום לבוא ולדבר?" השולחן חטף מכת
אגרוף נוספת. "וכל השאר... בוגדים! זונות! מי הם חושבים
שהם?!"
מכת האגרוף האחרונה פיספסה את השולחן ופגעה במקלדת.
בכל יום אחר כנראה שלא הייתה למכת האגרוף האחרונה חשיבות רבה,
אך כמו שאמר מר זיגמן, כל הצרות המחורבנות תמיד באות בבת אחת.
אגרופו פגע בדיוק בצירוף המקשים Ctrl + enter , שהוגדרו לשליחת
הודעות מתכנת המייל שלו.
המייל היחיד שהיה יכול להישלח מתיבת הדואר האלקטרוני שלו באותו
רגע, היה המייל עליו שקד רגע לפני כניסתה של רינה. לשווא ניסה
מר זיגמן לבטל את תהליך שליחת ההודעה או לנתק את החיבור לרשת.
האינטרנט המהיר במיוחד שלו שלח את ההודעה תוך 1.39 שניות מרגע
הלחיצה. וכך, במקום להגיע אחר כבוד לסל המיחזור, הגיע המייל
שבנדון לתיבה של מר חזי לוי, מנכ"ל "לוי את חדד - קבלנות
שיפוצים ואינסטלציה", ושם הוא יחכה לו בסבלנות עד שיבוא ויקרא
אותו, ביום המחרת.