New Stage - Go To Main Page

נילי קופלר
/
מחכים ליונה

מי לעזאזל עשה את הטעות הפטאלית הזו והחליט שדווקא יונה צריכה
להביא את השלום? יונה אומללה. כמה מונח על כנפיה הצרות! יונה
לבנה, זקנה ומסכנה. מרוב ציפייה הפכנו גם אנחנו ליונים,
מתנדנדים לפה ולשם בהליכה מקרטעת ומפעם לפעם עפים בפרץ קצר של
בהלה. מפה לשם, מפה לשם...
למה אי אפשר להביא את השלום על סוס לבן או אפילו פיל לבן? גם
אם ילך לאט, לפחות נוכל להיות בטוחים שהוא יגיע. אולי איזו חיה
אחרת, חזקה ומהירה, כמו נמר או אריה. אחרי שהשלום יגיע אלינו
במהירות חייתית, נוכל כולנו לשכב בשמש ולנמנם, כמו משפחת
חתולים שבעה ומאושרת.
יונה קטנה ומסכנה. היא בטח עייפה כל כך, אם בכלל עוד חיה!
מתאים דווקא שתיהרג בטעות בתאונת אימונים של צה"ל. הדו"ח
בוודאי קבור אי שם בתיקייה מאובקת של מפקד בסיס כלשהו: "אחד
מחיילי המחלקה ירה באוויר ללא אישור. הכדור שירה פגע ביונה
לבנה במעופה והפילה לקרקע. כשנפלה נמצא לידה ענף זית. החייל
היורה ננזף והוענש".
בטח הדו"ח הזה כבר מצהיב מיושן, ואנחנו עדיין מחכים כמו
אידיוטים ליונה, במקום לגרור הנה איזה פיל, או סוס, או אריה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/6/07 2:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נילי קופלר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה