הלילה אני בוכה את עצמי לשינה...
נשימות איטיות, התחלה חדשה.
לעצום את עייני ולנתק מגע.
לשקוע לעולם לא נודע.
לחבק את עצמי אל תוך הלילה,
כשהאור יורד, הגוף במנוחה והשקט מציף.
הנשמה מטפסת למעלה,
מוותרת על כל הכבלים ועל מה שמעיק.
בימים של סתיו בחיי, אני נושמת, משילה.
בדמעות של רטוב ומלוח
מפנה מקום למציאות חדשה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.