היי שוב, מסתבר שמה שצריך זה רק זמן... קיבלתי גימלים, ממש
חוויה מה אני אגיד לכם...
זמן לכתוב, זמן הכוונה, גם זמן לחשוב על הדברים שנכתבים. כשאני
בנאות אני לא מגיעה למחשבות מעמיקות מדי על החיים, או מחשבות
מעמיקות בכלל, כלומר... אני פשוט לא מספיקה, הראש שלי עסוק
בעיכול מידע בצורה תמידית ועל האופן שבו אני אפלוט את המידע
הזה לאחר מכן...
אבל לא בא לי לדבר על זה, דווקא יותר בא לי לדבר על התחושות
שלי עכשיו, על דברים טרוויאלים כמו סנדלי השורש שלי למשל...
לכאורה טרוויאלי לחלוטין, אבל נורא נקשרתי אליהם, מצידי רק
שורש. אני חוזרת לטירונות, לצום 9 באב, ולשנהב שאמרה בצום "סוף
סוף שורש!" - אז לא הבנתי מה היא מתכונת, סה"כ סנדלים, אז מה
ההתלהבות, אבל יש בהם משהו בסנדלים האלה שמציין סטטוס, שמציין
מהות, שמבליט את עיקר האופי שלך כאדם טבעי, שמתחבר אל הטבע דרך
הסנדלים האלו וההליכה בהם, הן סגורות למעמד מסויים שאתה לא
מבין עד שאתה לא חווה אותו בעצמך, ואני הבנתי אותו ברגע שנעלתי
אותן לראשונה ומאז לא יכולתי להתנתק. גם השם שלהם - שורש, יש
בזה מן החיבור לקרקע... וזה נכון, מרגישים את זה. עד שקניתי את
השורש טיילתי עם הסנדלים הצבאיים שלכאורה נראים אותו הדבר, אך
בשום אופן לא נותנים את אותה הרגשה של מטייל מוסמך. אולי מה
שאני כותבת נובע משעמום או השפעת התרופות עלי אבל אני בהחלט
חושבת שזה נכון, הסנדלים הצבאיים לא העניקו לי את החיבור לקרקע
כמו שסנדלי השורש נותנים, וכשאתה מביט על רגלו החשופה של אדם
שיש לו את "הפס", פס השיזוף הזה של צורת סנדלי השורש, אתה יודע
שזה לא בגלל הסנדלים הצבאיים, אתה יודע שהרגליים האלה בילו
הרבה בשטח בסנדלי שורש. לעולם לא תחשוב את אותה מחשבה שכזו על
אדם, או יותר נכון בחורה, עם סנדלים צבאיים. אני באמת אוהבת
אותם! עד כדי שאני מוכנה להיתפס על ידי מ"צ בנעילתם של סנדלים
אלו, והתחלתי לשים לב למדריכים שסביבי, פתאום התחלתי להסתכל על
הרגליים שלהם כגורם ראשוני להכרות...! "הם נועלים שורש?", אני
שואלת עצמי מיד אחרי הכרתם כמדריכת טיולים ומיד ניזונה בתשובה
חיובית או שלילית בהתאם למבט החטוף שאני שולחת ישירות לרגליהם.
במידה וכן, אוטומטית ההערכה שלי כלפיהם עולה - כאילו בעיניי הם
צברו יותר ניסיון, הבינו מה טוב ובחרו להיות אמיתיים כמדריכי
טיולים גם בנפשם, מחוברים לאדמה דרך ה'שורש', ואלה שלא בחרו
בשורש מקבלים יחס של אדם רגיל, אדם שבחר להיות מדריך למחייתו
והמידע המוזן בו נמצא בראש ולא עבר את אישורו של הלב ובוודאי
לא את אישורן של הרגליים, ולא משנה כמה מנוסה אותו אדם. נשמע
מגוחך קמעה, עוד יותר בגלל הסיבה שיש סנדלים שהן כבר טובות
יותר משורש, כך לפחות טוען המוכר בריקושט שמכר לי את הסנדלים,
ואף ניסה להוכיח לי כי הדבר נכון, אך יש משהו בפשטותן של
סנדלים אלו, אולי צורתן, מחירן, הפופולריות שבהן, ואולי זכרון
התמונה של מדריך טיולים בעל סנדלי שורש ואולי אף אחריות החברה
והביטחון שנותנת אחריות זו - לא ברור, אך הן בהחלט עושות את
העבודה, בראש לפחות, של חיבור האדם לקרקע.
ומה בנוגע לחורף, פתאום לסגור את רגליי בנעלים ולא ללכת עם
השורש עד לקיץ הבא נראה לי כל כך אכזרי!!! מה אעשה בלעדיהן! הן
כאילו נותנות לי את תוקף היותי כמדריכה, בלעדיהן אאבד את
הביטחון ואחזור להיות חיילת-מדריכה ככל החיילות בחיל חינוך...

עד כה לא הייתי צריכה את השרוך כדי לאמת את העובדה שסיימתי את
הקורס, על אף העובדה שעדיין לא סיימתי אותו, השורש הספיקו על
מנת לתת לי את התחושה הזו, ועכשיו?
האם נעלי ההרים שקניתי באותה קנייה יתנו את אותה הרגשה?
ימים יגידו.