דני צוקר / אנטרופיה |
את ראש הנחש אשר לה
מתוך הדייסה האדומה,
הצמיגה, המבחילה
סיבבה אותו על צירו
שלוש-מאות-חמישים-ותשע-מעלות
והייתה מרוצה מאוד
בכל אשר הביטה
הרס וחרבן
גוויות חרוכות מרוטשות
ריח בשר צלוי
ודלק שרוף
משל בכל
אבנים דלתות
זכוכיות מנופצות
מכוניות חרוכות
ציפור מפרפרת
בשלולית שחורה
וגוויית תינוק
בן יומו
והארץ הייתה
תהו ובהו...
ומהמעלה-השלוש-מאות-ושישים
יצאו
ילדה וילד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|