מילה אחת.
ועוד אחת ועוד אחת.
אחת יותר מדי.
ועוד אחת.

סדקים קטנים של כעס,
אותו כעס מחורבן.
גלים וסדקים באבן,
שיטפונות לבביים של אבק.

ואין. אין לדעת.
אין לסיים.
מעגלים קטנים סביב עצמי.
סביב עצמנו.
ואתה, מבלי לדעת,
כאילו להרגיז,
משחק עם כפתורים.

כפתור אחד.
ועוד אחד ועוד אחד.
כפתור אחד יותר מדי.
ועוד אחד.

מודה בפני עצמי;
בלי שום מסך של שקר,
העיפרון נשאר אצלי.


(אולי כי כך בחרת דווקא,
לצייר את צל דמותי)