תשיר לי שיר.
על יופי ומשקפיים
על שיער שהיה, וגדל
ומספריים.
תחבר לי את הידיים.
למקומם הטבעי,
לצידי גופי,
בזווית מושלמת יחסית לריאותיי.
(תישך את השפתיים)
תשקר לי
במצח נחושה
ובזרוע נטויה
(והיא עוד נטויה)
הר-צ-ליה
הנה אני בא
חיוך של גשם ראשון
(המאפיין את ילדי הוד-השרון:
מתוזמן בדיוק כשאין לו זמן
מרומז. קטן.
מתובלן)
באתי להזיע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.