זה נגמר. עד כמה שקשה לומר זאת - זה נגמר.
ואולי לא כדאי להתחיל ככה - להתחיל בסיום.
אך ההדחקה רק מכאיבה יותר.

זה נגמר, וכנראה שלא יחזור יותר.
רגע של אשר, רגע של חיוך, רגע של פרפרים בבטן.
אותו רגע שאת יודעת כי תעזבי הכל רק בשבילו.

זה נגמר. אפילו הדמעות כבר נגמרו, אפילו העצב.
אנשים מחייכים, כאילו שוכחים שנגמר,
כאילו שוכחים שאין עוד.

אבל אני זוכרת שנגמר, וזה קשה,
והגעגועים בוערים בי.

עכשיו אני יודעת - שנגמר.
אבל זה לא הסוף...