מי מנוחות לא יתנו לי רוגע
ופניך לי כבר לא ישביעו.
כל שנותר הוא לחכות
והרעב גדול מנשוא.
ופני אינם הבעה כואבת עוד
ואתה לי כבר לא תמחה.
ופתאום לשחק בשקט
נהיה כואב לבד
ועיניך בי כבר לא יביטו,
ולו במעט,
למצוא לי נחת.
כל שתעשה
יעבור מעלי, כמו רוח
ואתה תחלוף, איך שתחלוף...
ותחזור לפרקים בעיני.
23.4.07
לפעמים נדמה שהעבר קרוב מתמיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.