כוחו של כאב כברזל מלובן
תוקף בשלהבת של אש
בנבכי נשמתו של ילד קטן
עוד לא מלאו לו חמש
הימים, הם חולפים, איתם שבועות
הפצעים מסרבים להגליד
והבן כבר התחיל לכתוב על תמונות
"אזכור אותך לתמיד"
אין לו יותר עם מי ללכת
לכדרר כדור על החול
לרבוץ מתחת לעץ בשלכת
לצחוק על המשחק של אתמול
לדבר על כל עניין שרק אפשר
לצעוק, ללחוש, להיות מאושר
"הילד" כבר גדל בשני עשורים
עם קרע בליבו, מכאיב ונצחי
בגינה משתובבים ילדיו הקטנים
עוד רגע פורץ הוא בבכי
הפסיכולוג כבר החליט
מקרה אבוד, דבר לא יעזור
אבל הילד ההוא, יושב, מחכה
שאבא שלו כבר יחזור |
