קשת יום, קשת ליל
שולחת ידה אל שולחני.
אולי היא שודדת
אולי תרה ידה אחר מפית...
לא ידעתי
נאלמתי דום
קפיצה, ממהרת לאסוף
ממהרת להסתיר את עצמי-
או אותה.
בוקר יום רביעי
ליל סערה מאתמול.
סערה ששככה.
בין עשן סיגריות
לייגר-מייסטר מפולפל,
בין גופי העירום
לגופו של זה
שלא חשקתי בו.
וכשעולם אחד נפתח
הרי עולם אחד נסגר,
נותרתי הלומת שתיקה.
פעורת פה,
חסרת אנרגיה
בובה על חוט.
חודשים של שתיקה,
לא כך רציתי לדבר.
חודשים של נזירות,
לא כך רציתי להתפקר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.