ואז הגיע השקט
ברחוב הקר והחשוך
רק קול פסיעות עמומות
שליווה את מחשבותיי
האור במדרגות, שקשוק המפתחות,
חריקת הדלת
טובלים בים של דממה
ורק המחשבות

ואז הגיע השקט
במיטה הבודדה
עמוק מתחת לשמיכת הפוך
כשאור ירח כחלחל מצייר לי צללים
על קירות חדרי
על הארון, הכוננית
כשריצוד העלים רוקד בזוהר נוגה
של שקט
של שלווה מדומה

ואז הגיע השקט
בחלום הראשון שחקוק לעד
בידך המושטת מתחת לפנס
בפנייך החתומות
בעינייך המביטות בי ללא קול
ברוח הלוטפת ברעד את פנינו
בשפתיי הלוחשות מילות געגוע
בשפתייך המסרבות להיפתח

ואז הגיע השקט
עם קרן ראשונה של שחר
עם רחש התפילה העולה מבית הכנסת
עם ציוץ ציפור על אדן החלון
עם תיפוף רגליי על הרצפה הקרירה
עם זרם המים בכיור
עם פני המביטות אלי מן המראה
עם המחשבות ששוב צצות

ואז הגיע השקט
קול דממה שעוטף את ההמון
הצועד אט אט בעקבותייך
נשזר בתפילת הרב
בדמעות הפורצות את העיניים
שמש חמימה מלטפת
וענן בודד נעלם מעל הכרמל

ואז הגיע השקט
ועמו ההבנה
האמת המחלחלת לאיטה
ומעיל הצער שעטף את כתפינו
וזיק של זיכרונות שכבר שכחנו
והבכי שהצליח לחדור
והתפילה הבלתי פוסקת
לרק עוד רגע קצר
של שקט