כמה בכיתי,
כשאמרת ושברת, ופירקת והרסת
בנין שלם של אומנות אמיתית לשמה,
של אהבה טהורה אל בורא עולם
אל יוצר נשמות טהורות.

ואוי כמה בכיתי,
כשגמלתי בליבי
להחליט בין לילה,
שאין עוד דבר מלא
-אחד האדם-
שיבין ללב נשמתי הטהורה
שיצר לי בוראי.

כמה בכיתי,
כשמילותיך הוריקו את כל התוכן ששהה בתוכי,
כל התוכן שנערם זה על גבי זה
לאמונה יסודית אחת
ואמיתית.

ואוי כמה בכיתי,
כשסלחתי בתוכי,
והחילותי לאסוף בחזרה אל נשמתי
פיסות פיסות של דמעות,
של אבני הבניין שבבית המקדש
השוכן בלב נשמתי הטהורה
שברא לי אלוקי.