דן ספרי / אנשי האבן |
חופן אותך
בכף ידי המאובנת
את מחזירה לי מגע חם מגונן
סובבים נלך ברחובות הריקים
שעת בוקר מוקדמת
שעה של אבן
זריחה זולגת מעלינו
זריחת ברזל לוהט זורם מותך
גבר יצוק מכוון את שעוניו
אישה יצוקה שוכחת אותם
תבניות של עוברים ושבים נפרשות לפנינו
יחד ניבלע בהן מעומעמים
אבנים רכות חמות
משויפות בגימור הנחוץ
סובבות על ציריהן
גל קודר גואה בתוך מחילותינו
רק עכשיו למדנו ללכת
רק עכשיו למדנו לראות
בעיניים חלולות
את בוקרו של היום ההולך וכלה.
מותך = MUTACH
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|