מיילל הוא בלילות על אדן חלונו
עד שכבר הירח מעוות פרצופו.
מנגן ניגונים בגיטרתו הוותיקה
ומדמיין את פניה הוותיקות לא פחות.
וכי מה עוד יש לו לעשות?
שר ומחרחר בקולו, כצבוע
והם אף פעם לא חשבו שהקול שלו צבוע.
והרי גם הביצה התחפשה
והם מעולם לא קראו לה צבועה.
עד שהם יברחו למרום, עד שהם יגיעו למקום
שבו אף אחד לא ימצא אותם
כי את אף אחד בעצם לא יעניין לחפש.
עד שהאי יוצף כולו מים
וגליי ים האהבה יגעשו בכל עבר
יהיה להם מסתור.
עד שאש האהבה תתלקח
ואותם תיקח ותהפוך לעפר
יהיה להם מחבוא מוצלח למדי.
עד שהעשן שייתמר יכסה אותם כשמיכת פוך אפורה של סבתא שמש
הם יחיו בשקט. |
