אני שיכורה,אז אני כותבת
כי רק שאני שיכורה אני מסוגלת להוציא החוצה את מי שאני באמת
את מה שהולך לי שם בפנים
את מה שאני בקושי מצליחה להבין
תמיד בהתחלה הכל זוהר, מחייכת בלי סוף
אני הבנאדם הכי מאושר עלי האדמות
עד שזה מגיע אלייך
רק שאני שיכורה זה מגיע אלייך
בסופו של דבר זה חייב תמיד איכשהו להגיע אלייך
כניראה אתה נימצא אי שם בתת-מודע שלי
ואז...אני מתחילה לדמיין אותך
ואני יודעת שאתה לא באמת שם
אבל באותם הרגעים,אני ממש מאמינה בזה
אני מאמינה שאתה עומד שם ממולי ומחייך לי
את החיוך המקסים הזה שלך

ואז... הטיפות המלוחות מהעיניים מתחילות להשתחרר
מוציאה החוצה את כל הדברים שמכאיבים לי כל כך
הדברים שאף אחד אף פעם לא יצליח להבין...
שאני לבד... שאף אחד לא רואה
אחרי הכל, ממתי אני בוכה?

ואז... אני משתתקת
הראש מסתובב

מרגישה צורך להתנקות
מכניסה...
ומוציאה את הכל
את כל הרעל שנמצא בי
את כל הכאב המר הזה שבתוכי
את כל הלכלוך שהצטבר לו עם הזמן
מתנקה מהכל
גם מהקצת הטוב שנישאר בי
ואז אני ריקנית
ועדיין שותקת..
סוף סוף אני מרגישה שאני באמת מישהו.

עד שאני חוזרת לעצמי...