נעה בין תנודות רוח.
רגע אחד אני פה.
רגע אחר אני איתו.
רגעיות שאוחזת רק חלקים מאיתנו.
איתי זה ישאר לעד.
כי זה מפחיד.
אין כמו לפחד מהפחד, ולהנות מהכאב.
פעם ראשונה, זכיתי לאהוב, וזכיתי להחזר.
רגע אחד אני עם המדים, נאבקת עם האבק.
ובמשותף...
כואבת ממרחק שרק מגביר אצלי יצרים שמעולם לא ידעתי על קיומם.
מפוצלת ממי שאני היום.
אפילו הצללית שלי שינתה צורה. עכשיו אני אוחזת נשק.
מכוונת אותו מול כולם.
כי עכשיו טוב לי.
כי עכשיו הכל רועד.
אף אחד לא יקח לי את הרגע הזה.
הרגע הזה שלי.
כי טוב לי לפחד.


(עד מתי אוג' 06,  עד מתי?!)