בראשית התוהו ובוהו
היה על אלוהים לברא הרחק על פני המים      (LEVARE)
כי טרם נפחה בנו רוח אפו
טרם כל יציר נקרא לשבי השמיים.
ומתוך חשיכה החלה מנשבת הרוח ויבקע הים
ויאמר אלוהים יהי האדם.
          אלוהים יהי האדם.

השיר נכתב במהלך ימים ארוכים של דיונים מעמיקים במהות
האלוהים.
בבסיסו עומדת טענה כי ללא ההסכמה שבאדישות מצד בני האדם, אין
מקום לאלוהים ללא קשר לקיומו. למתעניינים אצטט ממה שכתב יהודה
אריה ב'שביעייה - בני העיירה' (אולי עוד אפרסם) "...מיד
כשנהרות האור הראשונים נהרו בשמיים, הרבה לפני עלות השמש
הגדולה (דבר המעלה בדעתנו כי אורו של המקור הינו באמת רק תוצאה
מחוייבת מזרימתם ההמונית של חסרי החשיבות). וכך מתבססת לה
המחשבה כי בראשית ברא האדם את אלוהים - אותו אלוהים שהוא אכן
מקור כל הכוחות בעולם".
י.ש.