תמר רוטשטיין / זיכרון |
גם הגשם ברח
התפוררה החומה
ידי בכו באימה
העיניים יבשות
ראשי מגשש
זוהי הזוועה
תובילי אותי אם
רוח נסתרת
אני רק סוג של כלי חסר פנים
בואי נשב בתחנת האוטובוס ונחכה
נתפור מילה למילה
אליי
אולי יבוא
אולי יחזור
אולי היה זה בכלל בזמן אחר
זמנו של איוב בעפר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|