לכל אחד עץ משפחה
שהוא ממש כמו עץ אמתי.
עלים נושרים וגדלים,
ענפים מזדקנים ומתים
יש עונות של לבלוב
יש עונות של שלכת
אבל העץ, עומד איתן.

עץ המשפחה שלי,
הוא עץ קצת אחרת.
נשבר לו ענף.
שברו לו ענף.
ולא סתם ענף,
ענף גדול וחזק, ענף שמחזיק את כולם.

והעץ שלי,
קצת קשה לו לגדול.
פתאום, פתאום הוא נראה קטן
פתאום הוא קצת שברירי
פתאום הוא לא עץ רגיל.

עברו כבר ארבע שנים,
והעץ שלי גדל.
שוב הוא איתן
שוב הוא גדול.
אבל שוב לא יהיה זהה.
על הגזע, בלב העץ
נשארה לה צלקת,
שלעולם לא תגליד
לעולם שם תישאר.
צלקת של כאב