קראתי לגיבור לכבוש גבעות ילדות
משכשלו צבאות האומץ ודיני שופטיי כלו
פאר מזימותיי השתלח בדמו
כקורבן שבכוחו לבטל מעמדו

מרגלים של יוהרה ערפלו ראייתי
כמו חצי מעשיות הבולמים את אור השמש
כשבצל הגחמות מתמוטטות טירות של ערכים
שלא יכלו אל מול שחיתות חוקים

קיצוניות כבר הרוותה מיטב מעלליי
נוחיות תוסיף לשדוד ממיטב בניי
מגוון נשקי גאוותי עוד מתנפצים בהתרסה
אל מצוקי פחדים ועל חומות חולשה

איתן נידף ברוח, עלה שומר נפשי
עירום ממגני, חשוף מול הקרבות
גבי אוחז בלהב הארי, עוז ידיי בוגד
ניצוצות תבוסה או שמא קול ילדות נוטש,
חורבן האשליה

וזעקת אלוף אבדה מעבר לגני הממשי
מקץ מאור עניו של הבל הקיצה מחשבתי
בשאלה גוערת, מתי ידם חשש?
מתי אהיה חזק מספיק כדי להיות חלש?