[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טל הנדלס
/
ויתורים

הבר היה רועש, אך יחסית ריק. הבירה לא הייתה טובה, אולי החבית
לא הייתה מוצלחת. עישנתי סיגריה אחת יותר מדי, אולי שתיים,
ייתכן שלוש. כנראה שפשוט יותר מדי. המוזיקה לא הייתה סבירה,
אפילו קצת גרועה. לא הרגשתי טוב, אבל בכל זאת יצאתי לכאן, בערב
יום רביעי גשום ואני שונא גשם ועדיין הגעתי, כי מה לא עושים
בשביל אהבה חדשה?



היא ניגשה וביקשה אש. הצתתי סיגריה צרפתית ארוכה, דקה ובלתי
מזוהה. אמרה "תודה". השבתי "אין על מה". אמרה "ודאי שיש.
בלעדיך חווית הערב הייתה שונה".
"אין על מה", התעקשתי. המשיכה "הבט, אזלה לי הבירה. התמלא לי
כוס נוספת בוויסקי?"
"בכוס הבירה?" התבדחתי. היא גיחכה. אני חייכתי. "מזוג לנו שתי
כוסות גלנפידיך 12", הוריתי לעובד המסבאה ואני בכלל לא אוהב
וויסקי, אבל מה לא עושים בשביל קצת מין זמין ובשביל אהבה?



בגדיה היו פשוטים להשלה. בגדיי אף פעם לא שאפו להישאר על גופי
זמן רב מדי. בדרך לחדר המיטות התלהטנו במטבח, על משטח העץ
המשמש לבישול. ניחוחות התבלינים מבישולי הערב עוד נישאו באוויר
והוסיפו קסם וחן. התגלגלנו הלאה ומצאנו את עצמנו על שטיח חדר
השינה. ליטפתי את פניה, כתפיה, שדיה ושאר שיפולי גופה
השמימיים. היא התגרתה. אני תקפתי, היא נסוגה. הריקוד נמשך שעה
קלה כשברקע מתנגן סרז' גינסבורג. בין שאיפה לנשיפת ניקוטין
שאלה "בן כמה אתה?" ועשן התפזר אט אט מנחיריה המנוזמים. "26",
שיקרתי, כי מה לא עושים בשביל אהבה?



ארוחת הבוהריים על שפת הים ביפו הייתה טעימה ונעימה. אני אומלט
עם בצל ירוק, עגבניות, בצל סגול וגבינת עזים. היא סלט חסה עם
אגוזים, גבינה בולגרית ותיבול שמן זית וחומץ בלסמי. שנינו מיץ
תפוזים סחוט וקפה קטן סוכר אחד לסיכום. שמש, משקפי שמש,
מכנסיים קצרים וללא נעליים. "אתה אוהב אותי?" הפתיעה. "ודאי",
עניתי, בביטחון חיצוני והיסוס פנימי. "אתה רוצה להמשיך לבלות
אתי זמן רב?" העיקה. "תמיד", הרגעתי. "אז תן לי מפתח לדירה
שלך", דרשה. "בואי, נלך כעת לשכפל לך עותק", נכנעתי. אני אוהב
את הדירה שלי בפלורנטין כמות שהיא, לבד. עם הרכוש שלי, לבד.
והמיטה שלי, לבד. והאוכל שאני מבשל, לבד. והכלב שאני מגדל,
לבד. אבל מה לא עושים בשביל אהבה?



"נזמין מאה אנשים מכל צד", אמרה. "אבל אני מעדיף חתונה צנועה",
ניסיתי. "לא", קבעה. "טוב", נכנעתי. "אבל אם גדול, אז חייבים
תפריט בשרי. אני אוהב בשר", הצעתי. "מותק, אי אפשר בחתונה שלנו
תפריט בשרי. החברות שלי צמחוניות. נעשה חלבי. זה קל יותר ואפשר
לרקוד אחרי זה", חתכה בנעימות. "ואיפה יהיה האולם?" שאלתי.
"נראה כבר, אני אסתובב ואבחר משהו", ציינה. "ולהקה?" ניסיתי
להשתתף. "יש לי כמה מועמדים. עוד לא בחרתי", הוציאה אותי
מהמשוואה במתיקות. ויתרתי ופרשתי לחדר הטלוויזיה, לרכוש מעט
תרבות מודרנית. כי מה לא עושים בשביל אהבה?



"מודי ומיכאלה לא מסתדרים", רטנה. "נו, מה ניתן לעשות? מודי
טריטוריאלי וזה היה ביתו מאז ומעולם", החזרתי. "מה אתה רומז?"
רעד קולה ועיניה דמעו, "שזה הבית שלך ושל מודי ואני ומיכאלה רק
אורחות מזדמנות?" רציתי לאשר את דבריה אך חששתי מתגובתה. "מה
פתאום, מון שרי, זה הבית של כולנו פה. אבל הביני, מודי הוא
הכלב שלי והרי הוא כלב. לא ניתן לשוחח עמו בהגיון".
"ואני אשתך!" נשמעה זעקה ולאחריה טריקת דלת עץ שבאמת ובתמים לא
אוהבת להיטרק. למחרת בבוקר מודי לא ישב לידי בקפה של הבוקר וגם
לא ב-30 הבקרים שאחרי. לא ראיתי את מודי יותר, אבל הבלגתי. כי
מה לא עושים בשביל אהבה?



לא חשתי בשיא הבריאות ומשום כך שבתי הביתה בשעות הערב
המוקדמות, שלא כהרגלי. פשטתי בגדיי כבר בסלון והרתחתי מים.
נעלי הבית שלי היו עדיין בסלון, שלא כהרגלן. בכל הימים עד כה
אשתי הייתה משיבה אותן לביתן, בכנה שבמרפסת. רקחתי לעצמי נס
קפה, אחד סוכר, מעט חלב, ונגיעת וויסקי. למדתי לאהוב וויסקי עם
השנים והבגרות. בקבוק הוויסקי היה לא במקומו, ושתי כוסות חסרו
מהמאגר. ייחסתי את השינוי למצב רוחי ובריאותי הרעועים בימים
האחרונים וניגשתי לכורסת הטלוויזיה. היא הייתה עם גבה
לטלוויזיה, שלא כהרגלה. סובבתי אותה והפעלתי את מערכת השמע.
שלא כהרגלי בשעות מסוג זו שעכשיו החלטתי להשמיע את "רדיו בלה
בלה", אין לדעת למה. אולי בגלל שאני במצב רוח אפור, ואני בכלל
עיוור צבעים. אחרי שתי רצועות שמתי פעמיי למשיבון, לבחון האם
יש הודעות ואת עיניי תפסו זוג חפתים בלתי מזוהים. אני לא משתמש
בחפתים, לעולם. המשכתי בדירה הגדולה לעבר חדר המיטות בו ידעתי
את אשתי לראשונה. היא הייתה שם, לגמרי לא לבדה, אבל גם לא אתי.
היא נראתה מאושרת. את פניו לא ראיתי וגם לא רציתי. בפעם
הראשונה הערב נהג העולם כהרגלו והסתלקתי בהבלגה, עם דמעה בודדה
על לחיי הימנית. כי מה לא עושים בשביל אהבה?



למזלי הכרתי את הדירה טוב מאוד. אחרי הכל, או בעצם לפני הכל,
זו הדירה שלי. וכעת אשתי שם עם מענג חדש, כנראה צעיר, בריא
וחזק. בעת שישבתי בין השיחים וצפיתי במעוני חשבתי לעצמי; כיצד
קרה דבר כזה? מה עוללתי לבורא עולם? טעות היא להאשים את בורא
עולם. לא מאשימים משהו שלא מאמינים בו ואי אפשר להאמין רק
כשנוח, והגדרת הנוחות היא כשיש מישהו או משהו להאשים בצרות
ובטעויות של עצמך. לפחות יש לי מריחואנה שתייצב אותי. ואני כבר
באמת אוהב וויסקי. כנראה שהטעות היא שאני נוטה להתמכרות,
וכשאתה מתמכר למשהו זה נוטה להרחיק אותו ממך כדי לגרום לך
לרצות רק עוד ועוד ועוד. מזל שעם סמים ואלכוהול זה לא ככה. מה
שלא טוב בהתמכרויות זה שבלי החומר אני נכנס לקריז ועושה
שטויות. אבל כל המחשבות נעלמו כשראיתי את הבעת פניה של אשתי
האהובה וכששמעתי את זעקתה חסרת האונים כשראתה את מיכאלה תלויה
במרפסת ללא רוח חיים. הרגשתי קצת רע והרבה טוב, כמו נרקומן
אמתי. כי מה לא עושים בשם האהבה?



...9, 10, 11, 12 את האחרון דחקתי ממש בקושי. אולי בפעם הבאה
כדאי שאחד המדריכים ישמור עליי, כדי שהמוט עם המשקולות הכבדות
משני צידיו לא ייפול לי על החזה. טוב, היום נותר עוד לעבוד על
כתפיים, יד אחורית, וכמובן, כמו תמיד, שרירי הבטן. בניגוד
להתחלה, כבר אהבתי ללכת למכון החיטוב, שהוא מעון הגברים אוהבי
בני מינם. זה לא הפריע לי, הם נחמדים וטובים. בעודי מנפח את
היד האחורית ראיתי בחורה יפה מאין כמוה מחטבת את שרירי
הרגליים. היא חייכה, אני קרצתי. הפניתי לעברה שריר בטן. היא
הפנתה ישבן. עברתי להליכון לריצה היומית שלי. היא תפסה את
מקומה כלאחר כבוד בהליכון שלידי. שנינו כיוונו את ממיר
הטלוויזיה האישית לחדשות חצות. "שמעת על השרפה הגדולה
בפלורנטין?" שאלה ברוך. "ודאי", עניתי, "זה פעם היה ביתי,
מעוני, מקלטי".
"אוי, מסכן", אמרה וליטפה את שרירי הכתף שלי. אהבתי את המגע.
"לא נורא", הרגעתי, "זה מאחוריי", שיקרתי. כי מה לא עושים
בשביל אהבה?



נזרקתי אל המיטה, חסר אונים. קפיצתה עליי לא הורגשה מפאת שילוב
משקלה הקל עם חוסני הפיזי הרב. שפתיה רכות; שדיה רכים; דיבוריה
רכים; וטוב שכך, זה ממכר. השתעשענו על המיטה, כשלייזי בוי שוכב
על הרצפה וצופה, מפעם לפעם נוהם. הוא אהב את מעונו בצפון הישן
ובמיוחד את חדר השינה שלי, אז מדוע שיזוז? כוס הוויסקי שלי
הייתה ריקה, שלה למחצה. להטה הרב לא אפשר לי אפילו לנגן כמה
רצועות רומנטיות במערכת השמע החדשה שלי, אבל סלחתי לה על זה,
ביצועיה היו טובים מכדי לכעוס. לא עצרנו אפילו כשדיווחו
בטלוויזיה על תאונת דרכים מחרידה במסגרתה אשתי האהובה הדרדרה
מצוק גבוה בכבישי הצפון. שלחתי יד ארוכה לשלט, ומבלי להסיר את
שפתיי משדה כיביתי את מקלט הטלוויזיה. כי מה לא עושים בשביל
אהבה חדשה?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שהסלוגן שלי
מופיע פה, לא
אומר שהוא שווה
משהו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/6/07 1:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל הנדלס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה