8:51 בבוקר, יום שישי, יושבת לי בחדר של אחותי מול מסך המחשב,
מעשנת "WALL STREET" אדום וחושבת לעצמי...

אני אוטוטו בת 20 <פאק>. אממ... מה עשיתי בחיים שלי בכלל, האם
נטעתי עצים, חרשתי ת'אדמה מספיק טוב, כמו שאמרו לנו עוד בבית
ספר "אם תלמדו עכשיו ותשקיעו זה יוביל אתכם לעתיד טוב יותר
ומוצלח", האם יש לי פירות מ- 20 שנות חיי?!

נראה לי ששאלות אלו נובעות מדיכאון 20...
כן, כן זה נשמע קצת מוזר... "מה דיכאון בגלל גיל"? אז כן, זה
לא בדיוק דיכאון, אבל זה סוג של מחשבות שאת עוברת כבר כמה
חודשים לפני החלפת קידומת.
אצל בנות נפוץ מאוד גם דיכאונות 18 ו-19,
ואצל בנים זה לרוב בהחלפת קידומת 20, 30 וכו'  <לפחות ככה אני
חושבת אין לי הוכחות לזה>

אז מה את עושה בכל זאת...
הגעת לגיל 20 ואין באפשרותך לשנות ת'שעון הביולוגי שלך. אם
תיכנסי לדיכאון, מה זה ייתן לך חוץ מרחמים עצמיים?!
אז אם את מעשנת את לוקחת עוד מציצה <שאכטה> מהסיגריה וממשיכה
לעסוק בדברים שלך ,
ואם את לא מעשנת גם את ממשיכה לעסוק בדברים שלך רק בלי הסיגריה
....

אבל אני חושבת שזה לא נכון להמשיך ככה. זה גיל יפה ולמרות כל
הקשיים והדיכאון בחילוף הקידומת עדיף להשקיע קצת זמן ומחשבה,
את גם ככה לא עושה את זה כל יום, ומה יש לך להפסיד אם תביטי על
חייך קצת אחורה, אולי תגלי שעשית הרבה דברים, למדת הרבה על
החיים, פיתחת תחביבים ועיסוקים שאת טובה בהם, אז למה לא לנצל
את הגיל הזה למשהו שיגרום לך להכיר את עצמך קצת יותר טוב.
דברים שלא שמת לב אליהם מרוב כל העיסוקים שלך בגיל המכובד הזה
<"אתן יודעות צבא, השלמת בגרויות, טיול, עבודה, חבר וכו'">.

אז הינה אתן יושבות ומתחילות לדפדף לאט לאט דפים מחייכן...
הממתק הראשון שנתנו לכן בגיל שנתיים,
חברה ראשונה שמלווה אותך עד היום,
נשיקה ראשונה, חבר ראשון,
מסיבת סיום של כיתה ו'... חטיבה תיכון ...
המרד הראשון בגיל "הטיפש עשרה"
הנזם באף, הצעקות של אמא אחרי שהיא מגלה ת'עגיל וכו'

זיכרונות יפים מתוקים מצחיקים ...

מדפדפת עוד דף ועוד דף ונהנית מכל רגע.

אבל בכל זאת את חוזרת מהר לדף הווה... את תקועה בצבא, אין לך
בגרויות, לא הספקת לעשות טיול לפני הגיוס, רבה כל הזמן עם
ההורים, אין לך חבר, ניתקת קשר עם החברות שלך כי אין לך כוח
לשום דבר חוץ מלישון כשאת חוזרת בשישי שבת הביתה, אז מה את
עושה.

תחייכי אחותי, זה לא הסוף. אז יש תקופות שלא הכל נראה כמו גן
שושנים.

אז מה את בכל זאת עושה, את שואלת, זה פשוט... כל אחת יודעת מה
התכונות הטובות שלה, במה היא טובה  ובמה היא קצת מפקששת.



טוב אז קחי נשימה ארוכה מתחילים:

שלב א':
לכי למקום שאת הכי אוהבת או מתחברת. זה יכול להיות חדר, זה
יכול להיות סתם פארק בשכונה.

שלב ב':
כל אחד אוהב מוסיקה כזאת או אחרת
תעשי לך קובץ שירים שאת הכי אוהבת, שירים שמזכירים לך תקופות,
שירים שגורמים לך לצחוק ולבכות.

שלב ג':
תשבי בפינה נוחה, בתנוחה שבא לך <אם נוח לך עם רגליים על הראש
עשי את זה>

שלב ד':
קחי לך עט ודף <כן את יכולה להסתפק גם בעיפרון>.

ותתחילי לרשום כל מה שעובר לך בראש. זה יכול להיות כל דבר
<אולי עוד תגלי כישרון כתיבה מטורף>

אם את לא יודעת מה לרשום ובמה להתחיל זה תמיד יכול להיות:
תכונות טובות שלך והפחות טובות שלך.
את כל השמות של חברות שלך, איך הכרת כל אחת, באיזה גיל והאם
אתן עדיין בקשר.
כמה חברים היו לך, ומה עברת איתם, איך קוראים לבחור שהתנשקת
איתו פעם ראשונה.
תחביבים שלך, תחביבים שאת מפתחת אותם בלמידה על הנושא.
מספר עגילים, קעקועים, צבעים בשיער.

פשוט לרשום כל מה שאת זוכרת או יודעת על עצמך.

שלב ה':
לקרוא את כל מה שכתבת <כן גם אם זה 30 דפים, את בת 20 עברת
הרבה>

שלב ו':
לרשום כל מה שרצית לעשות ולא הספקת, למה לא הספקת, במה זה היה
תלוי < כסף, זמן וכו'>, למה זה לא יצא לפועל, מה עצר בעדך.

שלב ז':
וככה פשוט להמשיך לרשום, להיזכר < אם את רוצה לבכות באמצע
הכתיבה, את יכולה. תנסי להגיע לאמת שלך עם עצמך >.

שלב ח':
בשלב הזה את יודעת עלייך הרבה דברים שאולי לא ידעת, לא שמת לב
או שפשוט הדחקת.

שלב ט':
והנה את סיימת ולא יודעת מה לעשות עם ערמת דפים שכל חייך
רשומים שם. דברים שאולי את לא רוצה שמישהו יראה ...
פשוט תמצאי מקום נחמד שאף אחד לא ייגע בזה, ומדי פעם תוכלי
לשלוף את זה ולחטט בעברך <לפעמים זה נחמד>.

שלב י':
עכשיו את מרוקנת, היד בטח גם כואבת. קחי לך מנוחה של איזה
שעתיים נמנום או סתם להתמרח
מול מסך הטלוויזיה, ואולי זה גם הזמן להתקשר לכמה חברות שלא
דיברת איתן הרבה זמן, או להגיד לאמא כמה שאת אוהבת אותה למרות
הכל ...

• כל מה שרשמתי יכול לשמש לשני המינים < בנים לא
להיעלב>