הלכתי ברחוב והכל היה טוב
כשלפתע מתוך הסמטה
נשמע קול מיתר - צליל חדש אך מוכר
שתפס לי את הלב בצביטה
פתחתי ארנק ונתתי כל מה שהיה

הנגן לא הגיב אך זה לא העליב
לא, להפך, רק שלא יפסיק
וחיכיתי שעה כדי לשאול שאלה
או לפתוח דיון מעמיק
כשסיים רק אסף את הכסף מתוך הנרתיק


אמרתי "שלום", "שמי הוא תום", "איזה יום, הא?"
אבל הוא לא ענה
אז המשכתי "סליחה, רק דקה מזמנך
אם אפשר לשאול שאלה"
ולפני שהספקתי לשאול קיבלתי תשובה

  "אם יש לי אישה אני מרים יד והורס הכל
  "בכל החברים אני תמיד בוגד
  "ויש לי זיכרונות טובים שאני לא זוכר
אני תמיד, תמיד, תמיד נשאר בודד"


עמדתי המום לא הבנתי מאום
התרעמתי עליו - "משוגע!
"בשביל מה כל זה טוב - הכאב והרחוב
אם בלב אין טיפת אהבה"
הוא טפח על כתפי - "חביבי, זאת פרנסה"

ועברו כבר שנים יבשות וימים
הנגן לא נשכח מליבי
לא הפסקתי לחשוב על האיש, הרחוב
ועל שגדלתי אני
ואיך שזה כל-כך עצוב וכל-כך הגיוני


אם יש לו אישה הוא מרים יד והורס הכל
בכל החברים שלו הוא תמיד בוגד
ויש לו זיכרונות טובים שהוא כבר לא זוכר
והוא תמיד, תמיד, תמיד נשאר בודד